השופטת רות לבהר שרון
בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט חאג' יחיא), שניתן בת.א. 10105-04, ביום 06.07.11, במסגרתו נדחתה תביעת שיבוב שהגישה המערערת נגד המשיבים, בטענה שהם אחראים לנזקי מים שנגרמו בביתה של מבוטחת של המערערת.
תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. הגב' גנט חלילי (להלן: "
המבוטחת"), ביטחה את תכולת ביתה אצל המערערת,
שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "
המערערת"). המבוטחת רכשה יום
18.08.01 מקרר תוצרת ג'נרל אלקטריק, הכולל מנגנון הזנת מים לצורך שתיית מים מסוננים ויצירת קוביות קרח.
חברת ישפאר הום טק בע"מ (להלן:
"היבואנית" או "
המשיבה
1") הינה היבואנית של המקרר, שסיפקה אחריות למקרר למשך שנה ממועד האספקה.
2. המקרר חובר לרשת הזנת המים בבית המבוטחת ע"י טכנאי מטעם
חברת שרותון שרות למוצרי חשמל בע"מ (להלן: "
המשיבה 3"), כאשר החיבור בוצע באמצעות צינורית שיוצרה ע"י
חברת תפן יצור ושיווק מוצרי פלסטיקה 1990 בע"מ (להלן: "
המשיבה
2" או
"היצרנית"). הצינורית חיברה בין ברז ניל במטבח לבין המקרר, ואורכה היה כשניים וחצי מטרים, זאת כדי לאפשר שליפת המקרר מהנישה בה הוא ממוקם. הצינורית הייתה תלויה על וו בגב המקרר, על מנת למנוע את גרירתה על הרצפה ודריסתה ע"י גלגלי המקרר.
3. כשנה לאחר רכישת המקרר, ביום
16.08.02, יומיים לפני תום תקופת האחריות, הוחלף מסנן המים במקרר על ידי טכנאי מטעם משיבה 3. לצורך ביצוע ההחלפה נותקה הצינורית מהמסנן הישן, וחוברה למסנן החדש, כאשר הצינורית עצמה לא הוחלפה.
4. ביום
16.09.02 נסעו המבוטחת ובעלה לחו"ל, כאשר הבית נותר ריק ובני המשפחה פקדו את הבית מידי פעם. במועד כלשהו בין יום
17.09.02 לבין יום
22.09.02 ארעה הצפה בבית המבוטחת, שנגרמה מהתבקעות הצינורית בגב המקרר. מיד עם גילוי ההצפה, הודיעה המבוטחת או מי מטעמה על מקרה הביטוח הן למערערת, כמבטחת הבית, והן למשיבה 1 או מי מטעמה. יצוין כי מיד לאחר האירוע ביקר בבית שמאי מטעם המערערת וכן נציג מטעם משיבה 3, שנקרא למקום על ידי השמאי.
5. לאחר בדיקת נסיבות האירוע, שילמה המערערת למבוטחת ולבעלי המקצוע את מלוא הנזקים שנגרמו להם, בסך של 129,968 ש"ח, בהתאם לפוליסת הביטוח על תכולת הבית, והגישה תביעת שיבוב לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, נגד המשיבות 1 ו-2 (יבואנית המקרר ויצרנית הצינורית, בהתאמה), להם ייחסה את האחריות לאירוע, היא התביעה נשוא הערעור.
6. יצוין, כי על פי מומחי שני הצדדים הכשל היה בצינורית ולא במקרר, וכך גם הסכימו המומחים שהצינורית הייתה "פריכה". לעומת זאת, המומחים היו חלוקים בשאלה האם הכשל נבע מבחירת חומר שאינו מתאים ליצור הצינורית, או מהתקנה שגויה של צינורית ארוכה מדי שהצריכה קיפול חריג, ו/או גרירה על הרצפה, ומגע עם החומרים ששימשו את המבוטחת ובני ביתה לניקיון.
7. משיבה 1 שלחה הודעת צד ג' למשיבה 3, המשמשת כנותנת שירות מטעמה, אך מתפקדת לטענתה כקבלן עצמאי, כשלטענת משיבה 1 לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד או יחסי שליחות. עוד לטענת משיבה 1, משיבה 3 עבדה עבור המבוטחת, ואף קיבלה ממנה את התשלום, ולכן, ככל שאירע נזק כלשהו, הרי שהוא תוצאת מעשה או מחדל עצמאי של משיבה 3 לגבי בחירת הצינורית ו\או אופן התקנתה.
יודגש בהקשר זה, כי משיבה 3 לא נתבעה באופן ישיר על ידי המערערת, אלא הייתה רק צד ג', בהודעה מטעם משיבה 1. עוד יודגש, כי משיבה 2 צורפה בתחילה להליך במסגרת הודעת צד ג' שהגישה נגדה משיבה 3, אולם בהמשך צורפה גם כנתבעת, וזאת על פי החלטה מיום 14.09.04.
8.
בית משפט קמא דחה את טענת המערערת להעברת נטל ההוכחה לפי סעיף 38 ["חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים"], תוך שקבע כי המים נמלטו מהצינורית, רכושה הפרטי של המבוטחת, ועל כן לא מתקיימת דרישת החוק לכך שהחומר המזיק ימלט מנכס השייך לנתבע, במקרה זה, המערערת. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה לפי סעיף 41 ["חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו"], תוך שקבע כי במקרה זה, לא הייתה לנתבע, כאן משיבות 1 ו-3, ידיעה או יכולת לדעת את נסיבות התהוות הנזק, ואילו המערערת הייתה אמורה לדעת אותן.
בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד משיבה 1, וקיבל את טענתה להיעדר עילה וחוסר יריבות, שכן משיבה 1 היא יבואנית המקרר, שכאמור, היה תקין לחלוטין, והצינורית לא הותקנה במסגרת אחריות היבואן. עוד קבע בית המשפט, כי אין בעובדה שמשיבה 3 משמשת כתחנת שירות עבור משיבה 1 כדי לחייב את האחרונה באחריות שילוחית עבור מעשי הראשונה, גם במקרה בו הוכחה רשלנות. בקביעה זו הסתמך בית המשפט על פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן בת.א. (ת"א) 58481/04
איילון בע"מ - חברה לביטוח נ' ג.ש.מ. קירור חשמל בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.08) (להלן: "
פס"ד ג.ש.מ"), אשר גם בו הוגשה תביעה כנגד חברה המשמשת כתחנת שירות עבור המשיבה 1, ונדחתה, תוך שנקבע כי הניסיון להטיל את האחריות על משיבה 1 הוא ניסיון למציאת "כיס עמוק", ויש לדחות את התביעה נגדה.
בית המשפט דחה גם את התביעה כנגד משיבה 2, וקבע כי לא הוכחה רשלנות בייצור הצינורית, תוך שקיבל את גרסתה, לפיה הצינורית מיוצרת בסטנדרט בינלאומי גבוה, ויצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין. עוד ציין בית המשפט, כי המומחים, גם אלו מטעם המערערת, קבעו, כי הסיבה לשבירת הצינורית אינה ברורה, ומדובר בהשערות בלבד.
הוסיף ביהמ"ש וציין כי לאור העובדה שהתביעה נגד משיבה 1 נדחתה, הרי שדין ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגד משיבה 3, שלא הייתה נתבעת עצמאית - להידחות.
טענות הצדדים בערעור
9.
לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כשדחה טענתה בדבר העברת נטל ההוכחה בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין. לטענתה, היות שהכשל אירע במוצר שיוצר והותקן ע"י המשיבות, ואף אחד מלבדן לא בא עימו במגע - היה על בית המשפט לראותו כנכס שהיה בשליטתן הבלעדית, ולהעביר אליהן את הנטל להוכיח באופן פוזיטיבי את הסיבה לכשל, ולהראות שלא נבע מרשלנותן.
כך גם טוענת המערערת כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"), כשלטענתה שלושת התנאים הנדרשים לתחולת הסעיף מתקיימים במקרה זה. ראשית, התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע המזיק, כאשר אף אחד מהצדדים לא הגיע למסקנה חד משמעית כיצד נגרם הכשל. שנית, הנכס צריך להיות בשליטתו הבלעדית של הנתבע, כאשר במקרה זה הצינורית הייתה בשליטת המשיבות, ואף אחד מלבדן לא נגע בה. ושלישית, על המסקנה שהנתבע התרשל להתיישב עם נסיבות המקרה, יותר מאשר המסקנה שנהג בזהירות סבירה. במקרה זה, טוענת המערערת, כי לכאורה, לא הייתה אמורה להתרחש הצפה, גם לפי דברי המומחים, צינורית לא אמורה להיות פריכה אחרי שנה, אלא אם היו גורמים נוספים שגרמו לכך. ומכאן, שככל הנראה התקיים מעשה רשלני שגרם להצפה.
לטענת המערערת היה ויקבע כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה, הרי שהמשיבות לא עמדו בו, ויש לקבל את התביעה כנגדן.